"תמיד רציתי חצר קטנה משלי. חצר שבה אוכל לגדל את הפרחים שאני אוהבת ולשבת בה אחר הצהריים עם הבריזה וכוס התה.

אבל בתוך תוכי ידעתי שחצר משלי תהיה גדולה מדי בעבורי. שלא אוכל להרגיש בה מוגנת ועטופה כמו בבית הקטן שבו אני מתגוררת.

יש בי הפכים, אני יודעת. אני אוהבת בכל לבי את המרחבים חסרי הגבולות, אולם בסופו של יום, בוחרת להתכרבל בדלת אמותיי, במקום קטן וחמים. את הטבע והמרחבים, אני משאירה לציורים שלי.

נווה צדק הוא אחד המקומות בהם אני יכולה לבטא את הדואליות הזו הקיימת בי: אני מסתובבת בחצרות הקסומות, אוהבת כל גרם מדרגות ישן, כל חלון ותריס עץ, כל חצר פנימית שהגרניום מסתלסל מהחלונות שלה, כל קיר שהזמן חרץ בו אותות של יופי - כמו קמטים שהורווחו ביושר.

העיר והכפר משתלבים כאן יחדיו, בצורה מושלמת. החיבור בין הדומם לבין הפורח, מרגש אותי בכל פעם מחדש.

בלילות אני מציירת את חצרות הבתים, מה שמעניק לי את תחושת ההגנה, ובבקרים - אני מציירת גזיבו, פטיו חגיגי, שחלונותיו לבנים ופונים אל האור, ובכל אלה, משתרגים פרחים. המון פרחים".